פסק-דין בתיק עת"א 47864-12-12

העתירה בתמצית:

בפנינו עתירת אסיר המופנית כנגד החלטת ועדת שחרורים בכלא דמון, בראשות השופט בדימוס, הנשיא אהרון מלמד, שדחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם על תנאי ברישיון, בהתאם להוראות חוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א - 2001 (להלן: " חוק שחרור על תנאי ממאסר" או " החוק").

מהטעמים שיפורטו אציע לחברי להרכב להורות על החזרת הדיון לוועדת שחרורים כדי שתבחן שוב את עניינו של העותר, בשים לב לאמות המידה שיפורטו ובהתאם לשיקול דעתה. 

העבירות בגינן מרצה העותר מאסר:

העותר, תושב שטחי הרשות הפלסטינאית, נכנס לישראל שלא כחוק וביצע עבירות של קשר לפשע, פריצה לרכב, גניבת רכב, סיוע לגניבת רכב והחזקת כלי פריצה. העבירות בוצעו ביחד עם אחר. העותר הורשע על פי הודאתו בעובדות ובעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן. בית משפט השלום בפתח תקווה גזר עליו עונש של 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות  כנגד הרכוש מסוג פשע בתוך שלוש שנים וכן 3 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים עבירה של החזקת כלי פריצה וכן עבירות על חוק הכניסה לישראל.

נימוקי ההחלטה של ועדת השחרורים:

ועדת השחרורים דנה בבקשה העותר לשחרור מוקדם על תנאי ברישיון ודחתה את בקשתו. נימוקי הועדה, בתמצית, היו כי הגם שהתנהגות העותר בכלא תקינה, הרי שהעבירות שבביצוען הורשע מעידות על מסוכנות ומכאן שאין לשחררו שחרור מוקדם ברישיון. ועדת השחרורים ציינה כי העותר הציג מקום עבודה ואולם בכך אין תחליף לתכנית שיקום. הוועדה ציינה כי הוצג בפניה מידע חסוי על כוונה לבצע עבירה בתחומי הכלא, ואולם לא מידע זה היה הגורם שעליו ביססה הועדה את החלטתה. לב ליבה של ההחלטה הייתה העובדה שהעותר תושב שטחים שנכנס לארץ במטרה לבצע עבירה. בנסיבות אלו סברה הועדה כי " ...המצב הביטחוני בו שרויה מדינת ישראל מזה זמן ארוך מחייב יצירת גדר הרתעה משפטית אשר תמנע את כניסת מי שאין בידו אישור כניסה לישראל. תושבי הרשות הפלשתינאית הנמצאים באופן בלתי חוקי בישראל מקשים על כוחות הביטחון במניעת פיגועים. אין מקום לשחרור מוקדם כאשר מדובר בעבירה של שב"ח כפי העולה מבג"צ 4681/97 טלגי סלימאן".

הטעמים להתערבות בהחלטת ועדת השחרורים:

כלל הוא כי בית משפט מנהלי אינו מתערב בהחלטת ועדת שחרורים אלא רק במקרים בהם קמה עילת התערבות מנהלית, מקום בו נשקלו שיקולים זרים או שלא נשקלו השיקולים הנדרשים לעניין, או מקום בו לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני. ראו:

רע"ב 3686/10 סמיר גנאמה נ' ועדת השחזרורים,  ( ניתן ביום 9.12.2010);

רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' סמיר גנאמה ואח' (ניתן ביום 20.7.2009);

רע"ב 205/08 קייס עסילה נ' שרות בתי הסוהר, (ניתן ביון 24.6.2008).

במקרה שבפנינו סבור אני כי נפל פגם בהחלטת ועדת השחרורים שלא שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, שקלה שיקולים שאינם רלוונטיים להחלטה, וכן מאחר וחלק מהתשתית העובדתית עליה נסמכה החלטת הוועדה מוטעה בבסיסו. אציע לחברי להחזיר את הדיון לועדת השחרורים כדי שתבחן שוב את עניינו של העותר.

ככל שהדבר נוגע לתשתית העובדתית, עולה מהאמור בהחלטת הועדה כי הועדה סברה שהעותר הורשע בשתי עבירות של גניבות כלי רכב וסיוע לגניבת רכב והחזקת כלי פריצה (עמ' 3 פסקה הראשונה בהחלטת הועדה). מעיון בכתב האישום המתוקן, בו הודה והורשע העותר ועל בסיסו נגזר דינו, עולה כי מדובר באישום אחד בעבירות הנ"ל ולא בשני אישומים או בשתי עבירות.

עיינו במידע החסוי שהוצג בפני הועדה. מדובר במידע בודד ובלתי מוצלב על כוונה לבצע עבירה לפני כשבעה חודשים. הועדה לא נתנה למידע זה משקל רב, ובדין כך עשתה. גם אני סבור שאין לראות במידע בודד מסוג זה משקל של ממש.

מכאן לנימוק העיקרי שבבסיס החלטת הועדה. למעשה, קובעת ועדת השחרורים כי תושב שטחים שנכנס לישראל לבצע עבירה, מעבר לעצם העבירה של כניסה בלתי חוקית, לא יהיה זכאי לשחרור מוקדם על תנאי, מאחר וכניסתו מקשה על כוחות הביטחון במניעת פיגועים. עוד קובעת הועדה, כי בהעדר תכנית שיקום ובנסיבות אלו, אין מקום לשחרור מוקדם, מאחר והעבירות שביצע העותר מצביעות, בנסיבות אלו, על מסוכנות. לגישתי החלטה זו לא יכולה לעמוד.

המחוקק לא קבע כי חוק שחרור על תנאי ממאסר לא יחול על תושבי הרשות הפלשתינאית או על אזרחי מדינות זרות אשר עם שחרורם יורחקו מהארץ. מכאן שהחלטה גורפת, שבבסיסה העובדה שמדובר בתושב שטחי הרשות הפלשתינאית ומכן המניעות לשחרור מוקדם ברישיון, אינה מתיישבת עם הוראות החוק.